<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חייא בריה דרב נתן</h1>
<h2>דף לח:</h2>
גר' בפסחי' שלהי פ' כל שעה [מ"א ע"א] אמ' רב חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור, פסח שבשלו בחמי טבריא חייב מאי שנא התם דתולדות אש בעינן וליכא הכא נמי תולדו' אש בעינן וליכא. אמר רבא מאי חייב נמי דקאמ' עובר משום צלי אש. רב חייא בריה דרב נתן מתני לה להא דרב חסדא בהאי לישנ' אמ' רב חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור פסח שבשלו בחמ' טבריא פטור ועובר משום צלי אש. ריב"א הלוי תמיה היכן מצינו גבי פסח דלא חשיב בישול לעבור עליו משום אל תאכלו ובשל מבושל אלא על ידי האור הא לא כת' אש גבי בשל מבושל בשלמ' גבי שבת גמרי' מבישול סמנין שבמשכן ובמשכן היו מבשל' על ידי האור ולא על ידי דבר אחר אבל גבי פסח מה לי על ידי אור מה לי על ידי דבר אחר. ועשה גימגום. ולפי ענ' דע' נ"ל אני הסודר כי מצינו שאין בישול פסח כי אם על ידי האור דה"ג במס' נדרי' פ' הנודר מן המבושל [מ"ט ע"א], דמסקי' הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק, ובגמ' תני ור' יאשי' אוסר אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ויבשלו את הפסח באש כמשפטו, ומסקנא דלא פליגי דכ"ע בנדרי' הלך אחר לשון בני אדם ומר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דתנא דידן לצלי קרו צלי ולמבושל קרו ליה מבושל באתריה דר' יאשיה לצלי נמי קרו ליה מבושל. ופרכי' והא קרא קנסיב ופרקינ' אסמכתא בעלמא הוא, מ"מ כיון דאשכחן דאפקיה קרא למבושל בלישנ' האש אע"ג דבצלי קאי דהא כת' כמשפט מ"מ ראיה גדולה לפסח שאין מבושל שנ' בו אלא על ידי האור. ובנדרים ירושלמ' פ' הנודר מן המבושל [פ"ו ה"א], וכן בנזיר ירושלמי פרק ג' מינין [פ"ו ה"ט] אההיא היה מבשל השלמי' או שולקן מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל דתנינין היה מבשל את השלמים או שולקן פסוק וקריה שהצלוי קרוי מבושל ויבשלו את הפסח באש אין תימר שלא כהלכה. ר' יונה בוצריה אומר כמשפט וכו', ומסיק התם הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר במטוגן מהו שיהא מותר בתבשיל שנתבשל בחמי טבריא. רבנן דקיסרין שאלון חמש מעושן מהו שיהא בו משום בישולי גוים ומשום תבשילי שבת ומשום בשר בחלב וכו'. ולמעלה בסוף סדר זי"ן בסדר זריקא כתבתי, מ"מ מצינו שסתם בישול האמור בתורה הוא על ידי האור, כיון שפ' בקבלה בישול על ידי האור וכן באיל נזיר שנא' זרוע בשלה מצינו אותו בישול על ידי האור דכתיב [במדבר ו'] ולקח שער נזרו ונתן על האש תחת זבח השלמ' אלמ' אותו בישול נמי על ידי האור. והא דאמ' רב חסדא פסח שבשלו בחמי טבריא וכו', ליכא לאוקומ' דבית עולמים דהא אין חמי טבריא בירושלם כדאית' בפ"א דפסחי' [ח' ע"ב] א"ר דוסתאי בר ינאי מפני מה אין חמי טבריא בירושלם וכו', היל' או במדבר או בשילה ובבמה גדולה בשעה שמקריב' בבמת יחיד, ונ"ל דהא דרב חסדא דלא כר' יוסי, דגר' בפ' כירה בגמ' ולא יטמננה בחול ובאבק דרכים דאע"ג דר' יוסי פליג אדרבנ' דאמרי גבי ביצה ולא יפקיענה בסודרי' ור' יוסי מתיר אבל לטומנה באבק דרכים מודי ר' יוסי דאסור ומפרשי רבה ורב יוסף [שם ל"ט ע"א] טעמ' דלרבה גזיר' שמא יטמין ברמץ (ולרבה) [ולרב יוסף] מפני שמזיז עפר ממקומו, ומקשי' מעשה שעשו אנשי טבריא לרב יוסף, ומשנינ' מי סברת מעשה שעשו אנשי טבריא אסיפא קאי ארישא קאי ולא יפקיענה בסודר' ור' יוסי מתיר והכי קאמרו ליה רבנן לר' יוסי והא מעשה דאנשי טבריא דתולדות חמה הן ואסרו להו רבנן אמ' להו ר' יוסי ההוא נמי תולדות אור הוא דחלפא אפתחא דגיהנם היל' לר' יוסי תולדות אור דגיהנם כאור דידן דמי ואם בשל בהן בשבת או את הפסח חייב אבל לרבנ' דאמרי תולדות חמה הן אליבהו אמרה רב חסדא. מיהו בפ' כל ישר' יש להן חלק לעו' הב' [סנהדרין ק"ח ע"ב] גר' אמ' רב חסד' דור המבול ברותחין קלקלו בעבירה ברותחין נדונו דכת' וישכו המים וכל טיפה וטיפה שהוריד עליהן הרתיחה בגיהנם [ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ג] וא"ר יוחנן [בבלי שם ק"ח ע"א] כת' נבקעו כל מעינו' תהום רבה וכת' ויסכרו מעינ' תהום ולא כל אלא שלשה נשתיירו מהן שנרתחו בלועא דגדר וחמי טבריא ועינא רבתי דבירם, אלמ' רב חסדא ור' יוח' סביר' להו דתולדות גיהנם נינהו, ומספק' לי אי סביר' להו דתולדות דגיהנם כתולדות חמה דמי הואיל ולאו אור ממש הוא כי דידן כדאית' בפסחי' מקום שנהגו [נ"ד ע"א] ר' יוסי אומ' אור שברא הקב"ה ביום שני אין לו כבייה עולמית ותניא נמי הת' ר' יוסי אומ' שני דברי' עלו במחשבה לבראות ולא נבראו עד למוצאי שבת במוצאי שבת נתן הקב"ה בינה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זה בזה ויצא מהן אור וכו'. והכי מסיק הת' דאור דגיהנם בשיני בשבת ואור דידן במוצאי שבת לר' יוסי שמעינ' בהדיא דתולדות אור דגיהנם כתולדות אור דידן לרבנ' מספקא לי מאי סביר' להו, דבפרקי' דר' אליעזר (בפ"ג) [בפ"ה] היתה הארץ מישור נבקעה, גר' ר' יהושע אומ' עוביה של ארץ מהלך ששים שנה ותהום אחר שהוא אצל גיהנם נובע ומוציא מים חמים תענוג לבני אדם, הוציא הקב"ה מעינות חמין לעדן בהן בני אדם. וגר' נמי במנחו' בגמ' ראשונ' פ' התכלת [ל"ט ע"א] אמ' רב הונא בר יהודה אמ' רב ששת א"ר ירמיה בר אבא אמ' רב תכלת שכרך רובה כשירה. רב חייא בריה דרב נתן מתני הכי אמ' רב הונ' בר יהוד' אמ' רב ששת א"ר ירמיה בר אבא אמ' רב תכלת שכרך רובה כשירה, ואפי' לא כרך אלא חוליא אחת כשרה ונויי תכלת שליש גדיל שני שלישי ענף וכו'. ונר' כי רב חייא ברי' דרב נתן מן האחרונים היה כיון דמתני' משמי' דרב הונא בר יהודה שהיה בימי רב פפא הי' כמו שכתבתי למעלה בסדר בריה דרב הונא בר נתן.
